ניתוח אישיותה של המשוררת יונה וולך על פי התיאוריה הפסיכואנליטית 

רקע ביוגראפי - הרקע הביוגראפי נלקח מספרו של סרנה (1993):יונה וולך נולדה ב- 10 ביוני 1944 לאסתר ומיכאל. היא הייתה בת הזקונים במשפחה ולה עוד אחות, נירה, המבוגרת ממנה ב- 6 שנים. אסתר ילדה את יונה לאחר שני הריונות כושלים בהם ילדה וולדות מתים. היא נקראה כשם אמו של אביה, כשם בת אחותו שאבדה בשואה וכשמו של אחי אמה, שבאותה עת נחשב אבוד. המשפחה התגוררה בכפר אונו, שמיכאל היה בין מקימו. יונה התגוררה בבית המשפחה עד ליום מותה.אסתר הפסיקה להיניק את יונה זמן קצר לאחר הלידה. הידיעות על השואה החלו להגיע לארץ. כפר אונו היה בתחילת דרכו וסבל תכופות מהתקפות של הכפריים ערבים. האב, מיכאל, עסק רבות בענייני הכפר ובלילות היה יוצא לשמור עם חבריו. אסתר הרגישה מתוסכלת מחייה בכפר.מהחיים בבית עולה כי מיכאל היה זה ששיחק עם הבנות והשתעשע עמן, ואילו אסתר הייתה נוקשה, רצינית ותמיד הקפידה על סדר וניקיון. לעיתים נמלאה אסתר כעס פתאומי וסטרה לילדות על מעשה רע, או רדפה אחריהן עד שהסתתרו מאחורי אביהן. מספר ימים לאחר שמלאו ליונה ארבע שנים, נהרג אביה במלחמת השחרור בקרב על גבעת קולה, בעת שנרדם על משמרתו. המחלקה שבה שירת נטבחה כולה והכפריים הערבים התעללו בגופות והשחיתו אותן. לילדות סופר כי מת מות גיבורים. למרות הסיפורים, השמועות אודות המוות הנורא הגיעו גם לאוזני יונה, דבר איתו התמודדה כל חייה (אופן התמודדותה יידון בהמשך העבודה). אירוע זה השפיע, אולי, יותר מכל על עיצוב אישיותה. מספר חודשים לאחר מכן, הוחלף שם הרחוב בו התגוררה המשפחה ונקרא על שם אביה - מיכאל וולך.בהיותה בת 12, בעת שטיילה עם אחת מחברותיה, הוטרדה מינית על ידי מספר נערים אשר דחפו את ידיהם לתחתוני הבנות. רק כעבור שנים סיפרה וולך לראשונה כי מישהו ניסה לאנוס אותה. כבר מגיל צעיר נחשבה ל"מוזרה". תמיד נשמעו לחשושים מאחורי גבה מצד השכנים, החברים של אסתר והילדים האחרים. היא נראתה שונה בחולצות הגבריות שלבשה, במכנסי הג'ינס הדהויים ובשערה הארוך שכיסה את פניה. לימים תכתוב וולך שיר על אותה תקופה בו היא מתארת עצמה כבן שילדי הכפר רודפים אחריו ומוצצים את דמו ("יונתן").בגיל 16 הרתה יונה לראשונה ובצעה הפלה ללא ידיעת אמה. באותם ימים היא נשרה מבית הספר והחלה ללמוד במכון "אבני" לאומנות. בהיותה בת 18 חוותה את התקף החרדה הראשון. היה זה לאחר שצפתה בסרט על מלחמת העולם השניה. וולך חשה כאילו צפתה בחלום שלה, ובו חודרת דמות אביה, שמת 14 שנה קודם לכן, לתוך חייה הנוכחיים. כשחזרה לביתה וראתה את אימה החלה לצעוק בהיסטריה נוראה "אימא, אימא". היא נרגעה רק לאחר שאסתר סטרה לה. נראה כי אירוע זה סימן את תחילת מחלת הסכיזופרניה בה חלתה.יונה החלה מתערה בחיי הבוהמה התל אביבית וקיימה מערכת יחסים מינית כמעט עם כל אדם שנקרא בדרכה (בייחוד עם גברים אך גם עם נשים). בשנת 1963 הרתה וולך בשנית ושוב בצעה הפלה. במהלך חייה בצעה עוד שתי הפלות. וולך הייתה מעורבת בפעילות האינטלקטואלית הצעירה של אותן שנים ויחד עם חבריה המשוררים, הפסלים והציירים קראו תגר על הדור הקודם - הדור הגלותי. בחורף 1964 הופנתה וולך לתחנה לבריאות הנפש ברמת גן בעקבות חרדות, מחשבות כפיתיות וטורדניות על המוות, על רצח אמה והלוצינציות שונות. היא החלה בטיפול נפשי קבוע פעמיים בשבוע וב- 5 בפברואר התאשפזה מרצונה בבית החולים לחולי נפש טלבייה. היא סיפרה שנאנסה בגיל שמונה וחצי ומאז כל חצי שנה נאנסה שוב ושוב. בבית החולים קיבלה טיפול בל.ס.ד שנחשב באותם ימים לטיפול מבטיח. לאחר הטיפול בסם וולך לא חזרה להיות כבעבר ורק שנים מאוחר יותר התברר כי הטיפול עלול להיות הרסני. באותו זמן כבר הוכרה וולך כמשוררת ישראלית צעירה וחריפה ושיריה זכו לפרסום נרחב בעיתונים.עוד לפני שאושפזה בטלבייה, הכירה וולך בחור ונראה כי הקשר ביניהם הוא רציני. מספר חודשים לאחר שחרורה עמדו להינשא, אך ברגע האחרון חזרה בה וביטלה את החתונה.במקביל לשימוש בסמים, הייתה מעורבת וולך במספר פריצות לבתים וכן נשפטה יחד עם חבריה על התפרעות בתיאטרון "האהל". היא שיקרה במשפט כדי להציל את עורה והפלילה את חבריה. התקפי החרדה ומחשבות השווא הגיעו לשיאם בשנת 1971. וולך נתקפה מחשבות שווא על רדיפה והחלה שולחת מכתבי איום ונאצה  לחבריה. היא אימה להרוג אותם וטענה שהם רודפים אחריה וגונבים את מחשבותיה. ביולי 1972 בצעה את ניסיון ההתאבדות הראשון על ידי בליעת כדורים. לאחר אשפוז של חמישה ימים בבית חולים הועברה שוב לטלבייה ושם שהתה ארבע חודשים. בבית החולים הוגדרה מחלתה כ"סכיזופרניה פרנואידית". באביב 1974 בצעה את ניסיון ההתאבדות השני. המוות הופיע בשיריה בדמות גוויה רכה, הינומה, פרחים ומעיין גווע. בגופה החלו מתגלות מחלות פסיכוסומטיות כפטריות, אקנה וזיהומי עור אחרים, בעיות עיכול ועיניים. נראה כאילו גופה מגיב על המכאובים הנפשיים.האם, אסתר, חלתה במחלת הפרקינסון ולא יכלה לדאוג לעצמה. משירותי הרווחה דווח כי הבת, יונה, מכה לעיתים את אמה, מונעת ממנה טיפול תרופתי ואינה דואגת לצרכיה. הקשר בין האם לבת היה סבוך וסימביוטי ונע בין הערצת הבת את אמה לבין שנאה כלפיה. הבית בו גרו נראה מוזנח ומלוכלך. יונה לא דאגה לסדר ולניקיון ועכברים היו מתרוצצים בין הכלים המלוכלכים במטבח. אסתר הועברה למוסד גריאטרי ונפטרה ב- 7 ביולי 1985.בקיץ 1981 התגלה בגופה של וולך סרטן. היא סירבה לקבל טיפול במשך תקופה ארוכה והתכחשה למחלה. לאחר שנתגלו גרורות בכל חלקי גופה החלה לקבל טיפול כימותרפי, אך הדבר היה מאוחר מידי. וולך גוועה לאיטה וביום ראשון, ערב סוכות, בסתיו 1985 נפטרה בביתה בכפר אונו ברחוב מיכאל וולך.התיאוריה הפסיכואנליטית - מודלים של מבנה האישיות התיאוריה הפסיכואנליטית מסבירה את מבנה האישיות באמצעות מספר מודלים:המודל הטופוגרפי: הפסיכואנליזה טוענת כי החיים הנפשיים מתנהלים בשלוש רמות של תודעה בעת ובעונה אחת. ברמת המודע נמצאים רעיונות, חוויות ורגשות הנגישים לתודעה כל העת והאדם ער לקיומם. ברמת הסמוך למודע קיימים רעיונות, חוויות ורגשות, שאינם נמצאים ברגע זה בהכרה, אך אפשר להעלותם למודע במאמץ מכוון. הסמוך למודע משמש גם כצנזור בין המודע לבין הלא מודע ושומר שרעיונות לא רצויים לא יעברו למודע. ברמת הלא מודע מתנהלים החיים הנפשיים שאינם נגישים לתודעה. החיים הנפשיים הלא מודעים משפיעים על ההתנהגות המודעת של האדם, אך הלא מודע אינו פועל על פי ההגיון. המערכת הלא מודעת אינה מאפשרת לקשר בין רעיונות ולכן אין ביניהם השפעה הדדית (ולכן רגשי אהבה ושנאה לאותו אדם, יכולים להופיע יחדיו. תוצריו של הלא מודע מתגלים בחלומותינו ובתופעות האופייניות לסובלים מפסיכוזה. הלא מודע הוא אחד המושגים המרכזיים ביותר בתיאוריה הפסיכואנליטית (בייט-מרום ,1992; מוס, 1988).המודל הסטרוקטוראלי: באיד (id) קיימים כל הכוחות המולדים הקרויים אינסטינקטים. אינסטינקטים הם הייצוגים הנפשיים של הצרכים הגופניים והעיקריים שבהם הם אינסטינקטים של חיים ואינסטינקטים של מוות. אינסטינקטים אלה אינם רציונאליים. מטרת האינסטינקטים של החיים היא לשמר את האדם ולדאוג לקיומו. החשוב מבין אינסטינקטים אלה הוא אינסטינקט המין (Eros). האינסטינקטים של המוות (Thanatos) פועלים להרס ולכליה של האדם וגופו. הארוס והתאנאטוס נמצאים בקשרי גומלין ובמתח תמידי. האיד קיים בלידה ונשלט על ידי עקרון ההנאה. אדם הנשלט על ידי האיד יגלה במרוצת חייו שליטה מעטה על המשאלות האינסטינקטואליות והתשוקות המיניות שלו. התנהגותו תהיה מושפעת בעיקר על ידי סיפוקו המידי של מוטיב ההנאה והוא יגלה התחשבות מעטה בדרישות המציאות ובערכים חברתיים (בייט-מרום ,1992; מוס, 1988). האני (ego) מתפתח כחלק נפרד מהאיד לקראת סוף השנה הראשונה ולאורך השנה השניה של החיים. הוא המתווך בין הצרכים הפנימיים של האדם לדרישות המציאות. עליו להיות מודע לגירויים סביבתיים ולמקומם כדי להימנע מגירויים חזקים במיוחד. בנוסף, על האני להתייחס גם לסביבה הפנימית, הכוללת כמובן את האיד. תפקיד האני הוא לשלוט על ביטוי דחפיו של האיד. עם התפתחות האני משתכללות דרכי התמודדותו של האדם עם העולם. כדי להתמודד עם הדחפים שמקורם באיד, משתמש האני במנגנוני הגנה, שבאמצעותם הוא מדחיק מהמודעות את דחפי האיד האסורים. מנגנוני ההגנה פועלים בתחום הלא מודע של האני (בייט-מרום ,1992; מוס, 1988). האני העליון (superego) מתפתח לאחר היווצרותם של האיד והאני בתקופת החביון. הוא מייצג את הערכים המוסריים, המצפון ואידיאלים החברתיים. כמו כן, מייצג את הרצוי ופועל ברובו בתחום הלא מודע. האני העליון מתפתח בתום הקונפליקט האדיפלי כאשר תוך הזדהות הילד עם ההורה בן מינו הוא רוכש גם את דרישות החברה, כפי שההורה המייצג דרישות אלה מדגימן. כאשר המצפון מתפתח הוא משמש בתפקיד הורה המטיל איסורים והמגדיר את ההתנהגות המוסרית והאידיאלית שאליה יש לחתור (בייט-מרום ,1992; מוס, 1988).באדם מבוגר נורמאלי יוצרות שלוש המערכות הללו - איד, אגו וסופר אגו - דפוס אישיות משולב כהלכה, העוזר לאדם לנהל את ענייני יומו עם סביבתו ומאפשר לו למלא את צרכיו הבסיסיים ותשוקותיו בתוך גבולות חברתיים נתונים. באדם הנוירוטי נמצאות מערכות אלה בסכסוך המעורר את הצורך להשתמש במנגנוני הגנה או בגילויים לא סתגלניים, המפחיתים מהיעילות של התפקוד היומיומי (מוס, 1988).ניתן לזהות בבירור את הקונפליקט הפנימי התמידי ואף את מעין ה"מלחמה" שהתרחשה באישיותה של וולך. הקונפליקט התרחש בין האני, שניסה "לשמור", ללא הצלחה, מפני פריצה של הדחפים מהאיד. נראה כי מנגנון האני נכשל בתפקודו כצנזור של האיד והחרדה השתלטה על אישיותה ואף היוותה את אחד הגורמים למחלת הסכיזופרניה. עקב כישלונו של האני, פעל האיד על פי עקרון ההנאה וניתן לראות שוולך בקשה לספק את צרכיה המיניים באופן מיידי (על ידי אוננות מרובה או על ידי קיום יחסי מין מרובים). את עקרון ההנאה ניתן לראות גם בפריצות בהן השתתפה. קונפליקט נוסף ותמידי שהתקיים באישיותה של וולך היה בין אינסטינקט המין והליבידו לבין אינסטינקט המוות, התאנאתוס. היא קיימה אורך חיים שהמין היווה חלק חשוב בו, ועם זאת ניסתה להתאבד פעמיים. אישיותה של וולך לא הצליחה למצוא איזון בין שני דחפים בסיסיים אלה. מודל ההתפתחות הפסיכוסקסואלית: ההתפתחות הפסיכוסקסואלית מתחילה בינקות המוקדמת ועוברת דרך ישירה של דרגות מוגדרות ביותר הנקראות בהתאם לאזורים בגוף או לאזורים ארוגניים שמאפשרים סיפוק של הליבידו במשך תקופה התפתחותית מסוימת. רצף ההתפתחות הנורמאלית עלול להשתבש על ידי קיבעון או נסיגה. הקיבעון יכול לקרות בכל נקודה על רצף ההתפתחות, כאשר הפרט נשאר לפחות באופן חלקי ברמה בלתי בשלה של סיפוק ליבידו ואינו נע לקראת רמה גבוהה יותר בסולם הבשלות. נסיגה מתרחשת כאשר הפרט נחשף לתסכולים קשים בהתפתחות הסקסואלית שלו ועל כן חוזר לשלבים פחות בוגרים ובטוחים יותר כדי להשיג סיפוק ליבידינלי (מוס, 1988).  השלב האורלי- ראשיתו בלידה והוא נמשך עד גיל שנה. בתקופה זו התינוק חסר אונים ותלותי לחלוטין. הפה הוא כל עולמו, הוא החוליה המקשרת אותו עם העולם ומאפשרת לו לשרוד. הפה הוא מקור ההנאה העיקרי של האדם בשלב זה והילד סופג גירויים אוטו-ארוטיים מהנים לא רק מהמציצה, השתייה והאכילה אלא גם מפעילות אוראלית שאינה מונעת על ידי רעב. התכונות האישיות המתגלות בבגרות וקשורות לשלב זה הם תוקפנות מילולית, התנהגות סרקסטית ונטייה לויכוחים (בייט-מרום, 1992; מוס, 1988). כפי שצוין קודם לכן, אסתר הפסיקה להיניק את יונה זמן קצר לאחר הלידה. יונה לא הגיעה לסוף השלב האוראלי כאשר דחפיה האוראליים מסופקים עד תום. אותותיו של שלב זה צצו מאוחר יותר בחייה, כאשר החלה להשתמש במילים "כנשק". במספר רב של שיריה מוצאת התוקפנות המילולית ביטוי (ראו דוגמאות)השלב האנאלי- מתחיל בגיל שנה ומסתיים בגיל שלוש. בשלב זה רוב הסיפוקים היצריים מתרכזים באזור ההפרשות. בשלב זה הילד מגלה את יכולת השליטה על הסוגרים. מן הפעילות האנאלית יכול התינוק להפיק לא רק תענוג בלבד, אלא גם תחושת שליטה וכוח על ידי "עצירה" או "שחרור" פעולת המעיים. דרישות מוגזמות של ההורים מהילד לשליטה על דחפים, או דרישות המוצגות לו טרם עת, עשויות להניב אופני פעולה שהילד מגיב באמצעותם לחינוך נוקשה מדי לניקיון. אופנים אלה עשויים לבוא לידי ביטוי בתכונות אישיות שונות בבגרות כגון עקשנות או בקמצנות (הטיפוס ה"עוצר"), או באימפולסיביות, בנטייה להרסנות ולחוסר רסן, בהתקפות זעם או בחוסר סדר (הטיפוס ה"משחרר") (בייט-מרום, 1992; מוס, 1988).אסתר, שהקפידה על ניקיון הבית ועל סדר מופתי דרשה מיונה עוד בטרם עת שליטה על סוגריה. דרישתה הייתה נוקשה ולא פשרנית. תוצאות הדרישות, מצד אסתר כלפי יונה, עלו מעל פני השטח שנים לאחר מכן כאשר יונה גילתה התנהגות אימפולסיבית, השתמשה בסמים ואף הכתה את אמה. תכונה נוספת, הנוגעת לקונפליקט הלא פתור מהשלב האנאלי, היא חוסר יכולתה של יונה לדאוג לסדר ולניקיון בבית, לאחר שאמה הפכה מוגבלת, וכתוצאה מכך חיו שתיהן בזוהמה. ניתן לומר שהדרישות המחמירות של אסתר עיצבו את אישיותה של יונה כטיפוס "משחרר".השלב הפאלי- שלב זה מתחיל בגיל שלוש לערך ונמשך עד גיל חמש-שש ומוקד ההנאה הוא באזור איברי המין. בשלב זה מתחיל האובייקט של הליבידו להשתנות. העצמי כנשוא האהבה מוחלף על ידי בחירה בהורה בן המין השני כאובייקט. בשלב זה מתרחשת הדרמה המרכזית של חיינו המכונה תסביך אדיפוס כשמדובר בבנים ותסביך אלקטרה כשמדובר בבנות. מאילוצי היקף העבודה יוסבר רק תסביך אלקטרה. הילדה רוחשת בתחילה אהבה לדמות האם ולכאורה אין מקום לקונפליקט. אלא שבמהלך התצפיות שהילדה עורכת באזורים המעניינים והמרתקים אותה (איברי המין), היא מגלה כי לה ולאימה חסר דבר-מה שיש לבנים ולאבא. היא מפתחת קנאת פין- היא מקנאה בבנים על שיש להם איבר מין נראה לעין ומרגישה שהיא פגומה. היא תולה את האשם בחסר זה באמה ומפנה כלפיה את כעסה. אהבתה הארוטית מועברת מהאם אל האב, אך אמה עומדת בדרכה. תסביך אלקטרה מגיע לשיאו כאשר הילדה חשה רגשות מעורבים של אהבה לאמה, כעס כלפיה ופחד מענישה. משנוכחת הילדה כי אין היא יכולה לקבל מאביה את האיבר החסר, אבל לאמה יש דרך לזכות בו, הקונפליקט בא על פתרונו. היא פונה להזדהות עם האם ורוכשת את זהותה המינית ואת האני העליון המתפתח בתהליך ההזדהות. קיבעון בשלב זה ואי פתרון התסביך, עשויים להביא בבגרות לחיפוש בן זוג שימלא את מקום ההורה ששימש כמושא האהבה (בייט-מרום, 1992).אין ספק שהאירוע הקשה ביותר אשר השפיע יותר מכל על עיצוב אישיותה של וולך, הוא מות אביה. המקרה אירע בשלב קריטי ביותר מבחינת ההתפתחות הפסיכוסקסואלית שלה, בשלב הפאלי. כזכור, היא הייתה בת 4, במחציתה של התקופה בה הייתה אמורה להתגבש זהותה המינית. וולך כבר החלה לפתח את תסביך אלקטרה, דבר טבעי כשלעצמו, אך עוד לפני שפתרה אותו נהרג אביה ובכך נמנע למעשה פתרון טוב ויעיל של התסביך. היא קנאה באביה על איבר מינו וכעסה על אמה שלא העניקה לה איבר מין זכרי. היא פיתחה אהבה ארוטית כלפי אביה, אך כעסה על אימה שעמדה כחוצץ בינה ובין אביה. בשלב הזה, לפני פתרון הקונפליקט, נהרג האב. וולך נשארה עם אהבתה הארוטית לאביה ועם כעסה העצום לאמה. שלב זה הותיר צלקות רבות באישיות אשר באו לידי ביטוי בחיפוש המתמיד אחר הזהות המינית - וולך קיימה יחסי מין עם נשים והתלבשה לעיתים בבגדים גבריים, אך עם זאת קיימה יחסי מין עם גברים.שלב החביון- ראשיתו בגיל שש בערך והוא נמשך עד תחילת ההתבגרות. בשלב זה מודחקים הדחפים המיניים ללא מודע. בתקופה זו נרכשים ערכים חשובים בתחום החברה, התרבות והמוסר. כמו כן, מתהדקת ההזדהות עם ההורים כתוצר לוואי של פתרון התסביך האדיפלי/אלקטרה וכך מתפתח האני העליון. לקראת סוף תקופת החביון עומדים כל ההתעניינויות, המשחקים והפעילויות בסימן השלב ההומוסקסואלי שבו צומחים קשרים חברתיים חזקים בין בני אותו מין, לעיתים תוך התעלמות מן המין השני (בייט-מרום, 1992; מוס 1988).בשלב זה, בהיותה בת 12 הוטרדה יונה מינית (והדחיקה חוויה טראומטית זו). ייתכן שגם אירוע זה השפיע על יכולתה של יונה להיכנס למערכת יחסים זוגית ממושכת. בתהליכים תת מודעים, חשה וולך משיכה רבה לגברים, אך עם את נרתעה וחששה מפניהם.השלב הגניטלי- נמשך מגיל ההתבגרות עד לבגרות. בשלב זה הדחפים המיניים שבים ועולים בצורה המשלבת את כל חלקי המיניות, שבאו לידי ביטוי בנפרד בכל אחד משלבי התפתחות בילדות. פירוש הדבר שהדחפים של האיד מבקשים לעצמם סיפוק בדחיפות חדשה, אך מתנגשים באני העליון שזה לא מכבר צמח ועדיין בתהליך עיצובו. נוצרים רגשות אשם, מפני שהאני העליון דוחה את דרישות האיד. האני, שאינו מסוגל להשביע את רצון השניים, חש עצמו לחוץ בין שני יריבים רבי עוצמה. האני מנסה להסתדר עם הקונפליקטים מצד אחד על ידי שלילת דרישות האיד  והשקטת האני העליון מצד שני על ידי מנגנוני ההגנה השונים. המשיכה המינית שבה ופונה אל ההורה בן המין השני. עם זאת, כיוון שקיים אני עליון, האני לא מתיר לרגשות אסורים אלה לעלות אל תוך ההכרה ולכן כך משתמש במנגנוני ההגנה שלו, בעיקר בהתקה. האני מפנה את הדרישות האסורות של הליבידו כלפי מושא אהבה יותר מקובל (בייט-מרום, 1992; מוס, 1988). הדחפים המיניים של וולך הודחקו, אך בהגיעה לגיל ההתבגרות ועמו לשלב הגניטלי, פרצו הדחפים המיניים האסורים בכל עוצמתם. תסביך אלקטרה שלא נפתר בשלב הפאלי מוצא שוב את ביטויו בשלב זה. היא התיקה את דחפיה המיניים כלפי אביה אל האובייקטים הגבריים בהם היא פוגשת. במשך רוב חייה, מגיל 15 ועד מותה, חיפשה וולך את דמות אביה שתאפשר לה להשלים את פתרון הקונפליקט - היא חיפשה אותה במיטותיהם של הגברים שנקרו בדרכה.מנגנוני הגנה - הפסיכואנליזה טוענת כי המערבולת התמידית שהאישיות נתונה בה מעוררת את הצורך להיערך לסכנות אפשריות, הן כאלה שמקורן מחוץ לאדם והן כאלה הנובעות מתוכו פנימה. תפקיד הרתעה זה ממלאת החרדה. לחרדה ערך הסתגלותי רב ובלעדיה אין לאדם קיום. הואיל והאדם אינו יכול לשאת לאורך זמן את תחושת החרדה המכאיבה, משתמש האני במנגנוני הגנה המרגיעים אותו מפניה. מנגנוני הגנה הם מאין אסטרטגיה הננקטת על ידי האדם כדי להגן על עצמו מפני ביטוי ישיר של דחפי האיד מצד אחד, ומהלחצים של האני העליון מצד שני. המנגנונים פועלים על פי עקרונות היסוד הבאים: (א) הם פועלים ברמה הלא מודעת; (ב) הם מסלפים או מעוותים את המציאות בדרך זו או אחרת (בייט-מרום, 1992). התיאוריה הפסיכואנליטית מדברת על מספר מנגנוני הגנה, אך מאמר זו יוזכרו רק המנגנונים הקשורים לחייה ואישיותה של יונה וולך.הדחקה- סילוק של דחפים או מחשבות מן המודע ללא-מודע. ההדחקה עוסקת בדחפים שמבפנים, בעוד ההכחשה מתייחסת למאורעות המתרחשים בעולם החיצוני. טאבו חברתי וחוויות מיניות ראשונות טראומטיות (אונס, גילוי אריות וכו'), עשויות לעבור הדחקה אך להישאר פעילות דינמית בעמדתו של המתבגר כלפי מיניות. ההדחקה היא מנגנון יעיל, אך גם מסוכן ביותר, שכן הניתוק מן האני של חלקים שלמים מחיי הנפש, הרגש והיצר עלול לפגוע באופן קשה בשלמותה של האישיות ולהוות בסיס להיווצרותן של מחלות נפש (בייט-מרום, 1992; מוס, 1988).וולך השתמשה, לא במודע, במנגנון ההדחקה יתר על המידה, דבר שהביא, בין היתר, להתפרצות מחלת הסכיזופרניה. במשך שנים היא הדחיקה את העובדה שגדלה ברחוב שנקרא על שם אביה המת. היא הדחיקה את הידיעה אודות הדרך בה נטבח. במשך שנים תיארה אותו כגיבור ולוחם אמיץ, עד אשר המנגנון שיחרר לתודעה את הידיעה אודות המוות הנורא. עם התובנה הזו פרצו בוז וכעס גדול הן כלפי אביה והן כלפי הסובבים, שהאדירו את שמו. אירוע נוסף שוולך הדחיקה, הוא ההטרדה המינית שחוותה בגיל 12. אין ספק שהיה זה אירוע טראומתי שהשפיע גם הוא על הבלבול בזהותה המינית ועל יחסה למין. וולך הדחיקה אירוע זה והוא עלה לתודעתה רק שנים מאוחר יותר. הכחשה- למרות שכמעט כל מנגנוני ההגנה מסלפים את המציאות במידה זו או אחרת, הרי מנגנון זה הוא הפרימיטיבי ביותר. ההכחשה שוללת את קיומו של אותו חלק רגשי חשוב, שהוא חלק מן המציאות. אנו מסרבים להכיר בכך שיש מקור למצוקתנו. לעומת ההדחקה, ההכחשה מאפשרת לתוכן המאיים לעלות למודע, אך מלווה אותו בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון. ההכחשה מתחילה להופיע בשלב האנאלי והיא שכיחה מאד אצל נוירוטיים ופסיכוטיים (בייט-מרום, 1992; מוס, 1988).מנגנון ההכחשה בא לידי ביטוי, אולי יותר מכל, כאשר התגלה החשד כי לקתה במחלת הסרטן. לאחר האבחון הראשוני, סירבה וולך ללכת לבדיקות נוספות והתעלמה מהוראות הרופאה. היא האמינה כי תוכל להתגבר על המחלה בכוחות עצמה ללא עזרה רפואית על ידי שינוי בהרגלי התזונה שלה. היא המשיכה לחיות את חייה כאילו הסרטן היא אינה מחלה ממארת והאמינה שתוך מן קצר תחלים. וולך לא סיפרה על דבר מחלתה לאיש. רק לאחר זמן רב, כאשר החל הסרטן מתפשט בגופה הסכימה לעבור בדיקה מקיפה יותר, אך גם לאחר מכן סירבה לקבל טיפול ולא סיפרה על דבר מחלתה לאיש. רק כאשר נמצאו גרורות הסרטן בכל חלקי גופה והיא סבלה כאבים עזים, סיפרה על מחלתה והחלה לקבל טיפול כימותרפי.השלכה- במנגנון הגנה זה, האני מסלק מתוכנו רעיונות או רגשות המאיימים עליו, ומייחס אותם לבני אדם אחרים. כל רעיון או רגש שאינם מתאימים לדימוי של האני על עצמו, מועברים אל אובייקט חיצוני. צורה קיצונית מאד של השלכה אנו רואים במצבים פרנואידיים קשים, שבהם האדם מדמיין שכל העולם פועל נגדו (בייט-מרום, 1992; מוס, 1988).מחלת הסכיזופרניה הפרנואידית של וולך, היא צורתו הקיצונית של מנגנון ההשלכה שבו השתמשה. היא השליכה על הסובבים אותה את מאווייה התוקפנים. מאוויים אלה לא התאימו לדימוי שלה כלפי עצמה כאישיות שברירית ואינטלקטואלית ולכן הופעל מנגנון ההשלכה. בגלל אישיותה החלשה והקיצונית והקונפליקטים הרבים שלא נפתרו בילדותה, מנגנון ההשלכה לא פעל "כשורה" והיווה עוד גורם שסייע להתפרצות הפסיכוזה. היא דמיינה שחבריה הקרובים, אחותה ואמה רודפים אחריה, גונבים את מחשבותיה ואת שיריה, מנסים לגזול את כספה ואף להרוג אותה.התקה- זהו מנגנון הגנה פסיכואנליטי חשוב ביותר המסביר כיצד ריגוש, או אנרגיה ליבידינלית, המופנים כלפי אובייקט אחד, מועברים לאובייקט חליפי. האמוציות המקוריות נשארות בעינן, אך האובייקט שאליו הן מופנות משתנה (מוס, 1988). הקונפליקט הלא פתור של השלב הפאלי (תסביך אלקטרה) השאיר את וולך עם דחפיה הארוטיים כלפי אביה. בשלב הראשון היא הדחיקה את המאוויים המיניים האסורים הללו ובהמשך התיקה אותם לאובייקטים אחרים - הגברים אתם שכבה.עידון- זהו מנגנון הגנה חיובי, המעיד על התמודדות בריאה, יצרנית ויצירתית. האני מחליף את המטרה היצרית של דחפיו במטרות מועילות ומקובלות מבחינה חברתית, ומתעל את האנרגיה שלו לקידום מטרות אלה (בייט-מרום, 1992).מנגנון העידון היה אחד מן המנגנונים המפותחים ביותר אצל וולך, הוא זה שהביאה לכתוב. היא עשתה עידון לדחפיה המיניים, האלימים ויצרי המוות והוציאה אותם בשיריה. כמעט בכל שיר מופיעים המוות, ההתלבטות בזהות המינית, משגלים ותוקפנות: כשתבואי לשכב איתי / תלבשי שמלה שחורה / מאוירת בתותים.../ חוטים יעלו אותך למעלה / בלתי נראים או נראים / ויורידו אותך / על הזין שלי   ("תותים")  כשתבוא לשכב איתי / תלבש מדים של שוטר / אני אהיה העבריין הקטן / אתה שוטר / תענה אותי... / תירק עלי / תבעט בבטני / תשבור את שיני...   ("כשתבוא")  תבוא כמו אבי / בוא בחושך / דבר בקולו / שלא אכיר / אני אזחל על ארבע...   ("כשתבוא לשכב איתי")  ונשמעה שריקה / ופרחי הדם / החלו להטיף דם / וכל הפרחים / החלו לנטוף דם / וההמון העצום / בא לאסוף את הדם / וכל הדברים הטיפו דם...   ("ארוס") אך גם מנגנון זה לא הצליח למנוע את החדירה של אותם דחפים מן הלא מודע למודע, לא את שני ניסיונות ההתאבדות ולא את התפרצות הסכיזופרניה. כאמור, בגיל 18 חוותה וולך את התקף החרדה הראשון. החרדה פרצה מכיוון שמנגנוני ההגנה שלה לא פעלו ביעילות ולא עצרו את דחפי האיד (הדחפים המיניים ודחפי המוות) מלפרוץ לאני.מקורות בייט-מרום, ר. (1992). אישיות תיאוריה ומחקר, יח' 1-3. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחהמוס, ר. א. (1988). תיאוריות על גיל ההתבגרות. תל-אביב: ספרית הפועליםסרנה, י. (1993).  יונה וולך. ירושלים: כתר